אתאיזם: המילה שנובעת מהשורש היווני "את'וס" הוזכרה לראשונה בתור מושג רשמי בצרפת במאה ה-16 ב"כתב בנושא אמיתות הדת הנוצרית, נכתב בצרפתית נגד אתאיסטים, אניני טעים, מוסלמים, יהודים וכופרים אחרים מאת סר פיליפ ממונריי, תרגום לאנגלית הוחל על ידי סר פיליפ סידני נייט, ולבקשתו סויים על ידי ארתור גולדינג". רק במאה ה-18 המאוחרת מתועדות הודאות ל"אתאיזם חזק". למרות זאת, לרעיונות ואידיאולוגייה אתאיסטית היסטוריה ארוכה הרבה יותר ממה שנוכל להסיק מראיות אלו. למיטב דיעתנו, אתאיזם פילוסופי הופיע לראשונה באירופה ואסיה במאה החמישית או השישית לפני הספירה.
אחד מהאתאיסטים החושבים הראשונים
דיאגורס ממלוס, משורר יווני שחי במאה ה-5 לפני הספירה, היה אחד מהאתאיסטים הידועים הראשונים. אחרי הכיבוש האלים של מלוס על ידי אתונאים בשנת 416 לפני הספירה, דיאגורס נהפך לאתאיסט. הוא הרגיש כי חוסר הצדק הנעשה על ידי הכובשים היה בלתי מקובל, ולא יכל להאמין שהאלים ירשו לכך לקרות. הוא הביע את דעותיו האתאיסטיות לגבי מסתוריה של אליוסיס (כת פופולרית באותה תקופה אשר מוצאה בעיר אליוסיס ביוון) ושל דת אורתודוקסית. ישנו סיפור המתואר בפרק 4 של "תחינה לנוצרים" מאת אתנגורס האתונאי, בו דיאגורס זרק פסל עץ של אליל לתוך אש. הוא הכריז כי אם היה האל אמיתי, היה מבצע נס שיציל אותו מהלהבות.
חבר של דיאגורס ניסה לשכנעו בקיום האלים על ידי דוגמאות של אנשים ששרדו סופות כבדות בלב ים על ידי תפילה לאלים שיצילו את חייהם. דיאגורס הגיב בכך שאין תיעוד של אנשים באותם הנסיבות אשר התפללו לאלים וטבעו בכל מקרה. יום אחד, דיאגורס נמצא על ספינה כשסערה חזקה החלה. צוות הספינה האמין שהסופה התחוללה באשמתו של דיאגורס, מכיוון שהיה אדם חסר אמונה. דיאגורס תהה אם היו אנשים חסרי אמונה על הספינות האחרות אשר נקלעו לסופה. אחר הכל, איזו סיבה אחרת יש לעונשם? דיאגורס נידון למוות על דחיית הדוקטרינה של אורפיאוס, על חשיפת מסתורי אליוסיס, ועל כך שחתך פסל עץ של הרקולס לחתיכות כדי לבשל צנון. דיאגורס ברח אחרי שנידון למוות, ופרס הושם על ראשו. דיאגורס ברח לקורינתוס, שם כנראה מת.
תאודורוס האתאיסט
תאודורוס מקירנה, שחי בין השנים 250 - 240 לפני הספירה, היה פילוסוף שלימד בבית הספר הקירנאי. לפני שחזר לעיר מולדותו, קירנה, לפני מותו, תאודור גר גם ביוון ובאלכסנדריה. בהיותו פילוסוף קרינאי, תאודור למד שהמטרות העיקריות בחיים הן להשיג אושר ולהימנע מיגון, ושאושר נובע מידע, ויגון נובע מבורות. אבל תאודור היה ידוע ביותר בשל דעותיו האתאיסטיות. פעמים רבות הוא תואר על ידי מחברים מאותה התקופה בתור "אתאוס" האתאיסט. הוא הגדיר את הטוב כצדק וזהירות, ואת הרע כהיפך.
עונג וכאב, מצד שני, היו שונים. הוא הגדיר חברות ופטריוטיות כאידיאלים האציליים ביותר בחיים, והחשיב את העולם כמדינה שלו.
בבית ספרו, הוא לימד שאין דבר מביש מטבעו עם גניבה, ניאוף או חילול קודש; אם להתעלם מהדעה הציבורית שנוצרת בהסכמה עיוורת. תאודור הואשם באתאיזם והותקף מספר פעמים כתוצאה מכך. "אין לו שום כבוד לאלים, והוא מתעלם מכל טיעון המצדיק כבוד זה", כתב לארטיוס. אבל אנשים לאורך ההיסטוריה אמרו שישנו חוסר-ודאות לגבי אם תאודורוס היה אתאיסט, או אם הוא פשוט הכחיש את קיומם של האלים מהאמונות הפופולריות. למרות זאת, ההאשמה באתאיזם נתמכה על ידי הכינוי "אתאוס", הניתן לו על ידי קיקרו, ארטיוס, פסאודו-פלוטארכוס, סקסטוס, ומספר סופרים נוצריים. אחרים מתייחסים אליו כאיש דתי אשר סטה מעט מהתאולוגיה הידועה של תקופתו.
אלו רק כמה דוגמאות של אתאיזם בימי קדם, רק כדי להראות שהשקפות עולם אתאיסטיות התקיימו לאורך זמן הרבה יותר רב ממה שרובנו מבינים. אבל ישנן עוד הרבה, הרבה דוגמאות: יותר מדי דוגמאות מכדי להכניס את כולן לכתבה זו. בגלל זה, אני אסיים את הכתבה במילים אלו; המשך יבוא!
